יום שני, פברואר 08, 2016

התנועה זורמת

בזמן שאני במרתון ציורים מהבוקר עד הלילה, אני שומרת את העבודות בתהליך לעצמי בינתיים (הצורך בפרטיות נעשה יותר משמעותי בחיים שלי) ומפנה מקום כאן למחשבות, חלומות בהקיץ והצצות יותר טכניות כמו התמונה מימין (כך אני שומרת וממיינת את צבעי השמן שלי).

הימים עוברים והטלפון מצלצל בקו של החברים הכי טובים שלי, הכי הרבה בקו של נועה. אני מדברת תוך כדי ציור והתנועה זורמת. אני מציירת ציור של דמות בוכה בשאגות של כאב והדמות השניה, אחותה, מחזיקה אותה ברוך, בעונג, נושמת לתוכה, ומדברת עם יונתן על השעות הקטנות של הלילה ואומרת לו שהוא היה צריך להתקשר כשכאב לו.

גם אל שולמית ניסיתי להתקשר אבל היא לא ענתה לי, אני מתגעגעת אליה. אני עדיין עצובה שלא נפגשנו אתמול.

האנשים שאני אוהבת ניזונים ממני ואני מהם, אנחנו כמו סלט של רגשות בקערה של אהבה, ואני מציירת, לא יצאתי מהבית הרבה בחודשים האחרונים, ועכשיו זה באמת מתחיל להשתלם. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה