יום שבת, נובמבר 21, 2015

כשאני הכי צריכה אותך

כשאני הכי צריכה אותך,
אני ארחיק אותך בכל האמצעים האפשריים-
אפילו שאותך אני צריכה הכי הרבה, 
דווקא עכשיו.

ואי אפשר להתעלם מזה-
אבל אני אתעלם בכל זאת;
ואי אפשר להתכחש לזה-
אבל אני אתכחש בכל זאת;
ואי אפשר לנשום בתוך זה, 
פיזית, 

אי אפשר לנשום בתוך כל זה- 
אבל אני אקח פנימה את האויר המזוהם,
אפילו שאני נחנקת. 

כשאני הכי צריכה אותך,
אני לא אצרח,
ואני לא אביט,

ואני לא אבקש עזרה,
ולא מראה,
ולא סיכה-

אני אשתוק,
ואהרוס אותנו
בעשרה צעדים פשוטים-
כמו שכתוב בספר 
שכתבתי לבדי.

ואפילו שעכשיו
אני מצטערת,
זה כבר לא משנה,
כי הצלחתי.

וגם כשתביני
בדיוק מה עשיתי,
ולמה עשיתי את זה-
לא תוכלי להציל אותי
מעצמי.

דלאי דמעות יכולתי לבכות לך,
לו רק יכולתי לזכור מה שמי,
ולולא הייתי מתעקשת כל כך חזק,
לנעוץ סיכה בכל איבר בגוף דמותך.

אולי יכולה הייתי
לשנות את הסוף,
ואת סימן ההיכר שלי
כמי שהורסת 
כל דבר טוב.

וברגעים כמו אלה ,
אני כל כך צריכה שתאמרי לי 
שאני לא צריכה לעשות את זה,

דוקא כשאני עם 
הסכין מעל ראשך,
והסיכה ביד,
מאימת לנעוץ בך 
עוד מכאוב,

דוקא אז הייתי 
כל כך צריכה לדעת,
שאני לא מוכרחה לעשות את זה,
ושאני לא חייבת להרחיק אותך ממני,
ברגעים כמו עכשיו-

כשאני הכי צריכה אותך
בעולם.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה