יום רביעי, נובמבר 18, 2015

כמו בגיל 15.

כשהייתי בת 15 היה לי בלוג שקראו לו "אהבה ללילה אחד" והכינוי שלי היה "מתולתלת". אהבו את הבלוג הזה הרבה נערות שהיו קוראות בו בקביעות ואפילו הייתי מהמפורסמים האלה של ישרא-בלוג. יש בי משהו שמתגעגע לזה.

אני יושבת לייד שולחן מבולגן יותר מהיום הקודם בחדר מבולגן במיוחד שמסתדר לאיטו באותה מהות שמתוכה אני מתמודדת עם המציאות- שמתוך הבלגן צומח סדר מופתי שלא נודע שכמותו. 


נזכרתי בשיר הזה שבגיל 17 שמעתי עם נועה בקאל שאני אוהבת ומוקירה כי היא הכנף השניה שלי. אהבנו אחת את השניה אז וכבר אז יכלה היא לראות בי אינסוף ולראות בי את הונוס שאני בטרנינג. אני אוהבת אותה ותמיד אוהב, ואולי גם תמיד אהבתי , עוד מלפני שהכרתי אותה.

השיר הזה מוקדש לך.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה